מהי מדיטציה


 

מדיטציה

בעוד השאלה מהי יוגה מדגדגת את הפיל מהסיפור עליו ועל העוורים...[ראה מאמר מהי יוגה]
השאלה על המדיטציה מעלה ממעמקים, סיפור עתיק ממנו אודות הבאר.
רמז לסיפור עתיק זה נמצא בספר הנסיך הקטן שם הוא אומר: " סוד יופיו של המדבר...שהוא צופן אי שם בחובו מקור מיים חיים...  כי הדבר המשווה יופי לבית, לכוכבים או למדבר, הוא משהו הסמוי מן העין."
 
האגדה מספרת על כפר פשוט ובמרכזו באר פשוטה, שממנה נשאבו יום-יום, מיים להשקיית צומח חי ואדם.
יום אחד היגיע הלך לכפר. מלומד. לאחר ששתה ממי הבאר החל שואל עליה שאלות, כדרכם של מלומדים, וכך אמר. כשמביטים פנימה רואים בעיקר חור עמוק וריק, מה יש בה שמבטיח רוויה לכולם, מה מושך את כולם איליה? הוא החל לשאול "מה היא הבאר הזאת בשבילך, בשבילך, בשבילכם.?"
-          זקני הכפר שישבו בכיכר הקטנה שנוצרה סביבה ענו: לשבת כאן זה מרגיע. איננו צריכים לעשות כלום, כל חיי הכפר זורמים מול עיננו, אנחנו במרכז העניינים, אך ללא התערבות ומאבק...
-          נשים ונערות ששאבו מיים כדי לשאת  אותם בכדים על ראשיהן הזקופים ענו: המיים בבתים, במשפחות שלנו, הם המזינים והם המנקים...לפעמים בסדר הפוך. אנו באות אל הבאר ריקות וחוזרות מלאות...הכד על ראשנו כבד אך רגלינו קלות..
-          רועה שהשקה עדרו בשוקת שליד הבאר סיפר כיצד צאנו בשעה הנכונה מכוונן חוטם אחר חוטם, מרחוק לעבר הבאר, וכגל של שיטפון שועט ...
-          ואיכר שבא לשאת מיים לכמה שתילים רכים בבוסתנו סיפר, שכשהוא נח על האדמה, מצמיד אזנו אליה, בשדהו הרחוק, הוא יכול להקשיב לזרימת המעמקים של המיים,עמוק מתחת לשדה אל הבאר.
-          ילד קטן אמר שהוא אוהב להטיל אבן קטנה פנימה ולחכות ולחכות ולחכ..עד שנשמע הד ... וילדה אחת סיפרה שכשהיא מסתכלת מעל שפת הבאר פנימה כשהשמש בדיוק במרכז השמיים, היא יכולה לראות את השתקפותה של השמש ..ואולי גם את השתקפותה שלה...
והיה בכפר גם איש אחד, קדר שהיה צר את הכדים והשקתות והצינורות לשאוב ולהביא מיים. ולא היה הולך אל הבאר כי רגליו לא נשאו אותו, אך מרוב שהכין כלים לשאתם התבונן והבין יותר ויותר את טיבם של המיים וטיבה של הבאר. 
לאחר שהמלומד עזב את הכפר, התחילו האנשים לגלגל מחשבה: יש לנו באר מיוחדת, יש פה אוצר. חשוב לשמור עליה שלא תזוהם ולא תתבזבז. והוסיפו: יש לכסות אותה במכסה כבד, ולגול אותו בשעות קבועות, על ידי שומרים חזקים ונאמנים. הלכו אל הקדר וביקשו מכסה כבד. אמר להם – המיים צריכים לנשום, לחוש, לראות, אל תגיפו עליהם את המכסה מפני העולם. ולא שמעו לו. ומצאו להם מכסה והגיפו.
מעתה שאבו מיים בשעות קבועות. כמו בטקס. באופן מסודר. בקר וערב... אך המיים הלכו ונידלדלו, טעמם הטוב אבד...עבר זמן עד שהבינו שככל שהמיים נשאבים יותר הם שופעים יותר, ככל שהם באים במגע יותר הם נפלאים וטעימים יותר. הסירו את המגופה, והבאר חזרה פשוט להיות...
 
 
כתבה: אסתי אור ים