התפתחות תחום החינוך בישראל

התפתחות תחום החינוך בישראל

ההיסטוריה מלמדת שמערכת החינוך בישראל כוונה בתחילת הדרך על ידי מגמות ומניעים פוליטיים, ערכיים ותרבותיים.

אתם, בני דור המילניום, אלה שמתעניינים ממש ברגעים אלה בלימודים אקדמיים כדי להשיג תואר בחינוך, בניהול או בכל מסלול לימודי אחר שיעזור לכם לפתח קריירה משגשגת, לוקחים אולי כמובן מאליו:

-       את האפשרות לבחור את המוסד החינוכי מתוך היצע עשיר של מכללות ואוניברסיטאות;

-       את ההזדמנות ללמוד קרוב לבית באחת המכללות האזוריות, בין אם אתם גרים בגליל או בבאר שבע, ואת העובדה שאתם לא חייבים ללמוד רק באוניברסיטה מרוחקת.

ואולי אתם לא ממש עוסקים בשאלה: איך בכלל התחילה המערכת החינוכית בארץ ישראל?

אז תארו לעצמכם שלכל מפלגה היום, הייתה מערכת חינוך משלה, בטח הייתם חושבים שזו בדיחה של ״ארץ נהדרת״.

או דמיינו שהשכלה אקדמית בארץ אפשר להשיג רק במספר קטן של אוניברסיטאות בארץ, ובעיקר בזו שבירושלים, במכון ויצמן או בטכניון שבחיפה.

הייתם בוודאי תוהים, מה?! איך יהיה מקום לכול הסטודנטים? מה?! לא כולם ממשיכים ללמוד אחרי התיכון או הצבא? פעם, זה היה אחרת, ואולי אין שום סיבה להתגעגע לעבר!

מערכת החינוך בישראל

מה היה כאן עד להקמת מדינת ישראל ב-1948?

לפני קום המדינה, פיתחה כל תנועה פוליטית מערכת חינוך משל עצמה:

-       זרם העובדים

-       זרם המזרחי

-       ואגודת ישראל

ההורה היה בוחר את בית הספר בו ילמדו ילדיו לפי הזרם הפוליטי אליו השתייך; המורים שלימדו באותם ימים היו ברובם בוגרי סמינרים (כן, אז עדיין לא נדרש תואר ראשון כדי להתקבל לעבודה); והתלמידים למדו בחינם 8 שנים בבית ספר עממי, ו-4 שנים בתשלום, בבית הספר התיכון.

כמו שאתם כבר יכולים להבין, השיח החינוכי עדיין לא התייחס כלל וכלל לשוויון או לשוויון הזדמנויות.

מערכת החינוך בשנים הראשונות של המדינה

שני חוקים עיקריים השפיעו על מערכת החינוך במדינת ישראל הצעירה: חוק חינוך חובה וחוק חינוך ממלכתי.

חוק חינוך חובה 1949

חוק חינוך חובה הציע חינוך חובה חינם לילדים בגילאים 14-5, במבנה הבא:

-       שנה בגן הילדים

-       8 שנים בבית הספר היסודי

4 שנות הלימוד בתיכון לא נכללו בלימודי החובה, והיו בתשלום.

חוק חינוך חובה תרם לשתי התפתחויות:

-       החוק צמצם את אחוזי הנשירה בבתי הספר היסודיים

-       החוק תרם, או לפחות ביקש לתרום, להסתגלות העולים לנורמות החינוך במדינה

חוק חינוך ממלכתי 1953

חוק חינוך ממלכתי הפך את מערכת החינוך המפוצלת למערכת מרכזית אחת. כל בתי הספר יצאו מתחת לידיהן של התנועות הפוליטיות ועברו לידי המדינה, מלבד החינוך החרדי. מציאות שאתם עדים לה בעצמכם גם היום. ״כן לימודי ליבה, לא לימודי ליבה״, הם ויכוחים שלא פוסקים עד היום ביחס לחינוך החרדי.

כעת, מצאה את עצמה מערכת החינוך במצב של שוויון פורמלי. כל התלמידים למדו בבתי ספר של המדינה בתוכנית אחידה עם נורמות הישגיות אחידות. כעת, גרסה תפישת השוויון:

-       שכל התלמידים בקבוצות האוכלוסייה השונות זכאים לתשומות שוות

-       שמערכת החינוך נדרשת לתרום לליכוד התלמידים והיא חלק מגישת ״כור ההיתוך״

מדיניות זו באותן שנים, מצביעה על כמה חסרונות של מערכת החינוך:

-       מערכת החינוך לא התחשבה בשוני התרבותי והמעמדי. למעשה, תכני הלימוד וההישגים הלימודיים נקבעו על פי הקבוצה החזקה באוכלוסייה (הוותיקים) ואלה לא הותאמו לצרכים של הקבוצות החלשות באוכלוסייה ולרקע התרבותי שלהם (העולים החדשים).

-       בקרב הקבוצות החלשות לא בוססו תנאים ליישום חוק החינוך הממלכתי – בגלל חוסר סיוע מהמדינה, מהשלטון המקומי, ועקב העסקתם של צוותי חינוך לא מיומנים (בוודאי לא אקדמאים עם תואר בלימודי חינוך).

-       החלוקה לאזורי רישום, כפי שקבע החוק, הפרידה בין וותיקים לחדשים.

-       ברוב המעברות ומחנות העולים לא היו בתי ספר תיכוניים.

הרפורמה במערכת החינוך

בסוף שנות השבעים פרצה לחיינו הרפורמה שהשפיעה על כל מערכת החינוך מאז ועד היום. מטרתה הייתה:

-       שיפור הישגים של כל התלמידים

-       צמצום פערים

השינויים העיקריים שהביאה עמה הרפורמה הם:

-       הארכת לימודי החובה עד כיתה י׳

-       שינוי מבני של מערכת החינוך שכלל:

o      6 שנות לימוד יסודי

o      3 שנות לימוד בחטיבת ביניים

o      3 שנות לימוד בתיכון

-       אינטגרציה בחטיבות הביניים כלומר פתיחת אזורי הרישום לכלל התלמידים שתאפשר לתלמידים מהאוכלוסיות החזקות להיפגש עם אלה מהאוכלוסיות החלשות.

-       האינטגרציה הפגישה בין תלמידים מתרבויות שונות, אך לא מתוך ראייה רב-תרבותית, אשר מכבדת את כל התרבויות, אלא מתוך כוונה שבני המעמד הנמוך יאמצו לעצמם את תרבותם של בני המעמד הגבוה.

שינויים משמעותיים נוספים שחלו בהמשך השנים, כללו:

-       קיצוצים בחינוך, שהביאו לתוספת שעות לימוד במימון ההורים (תל״ן)

-       הקמת בתי ספר ייחודיים שגרמו למיון התלמידים שיתקבלו ללימודים, והשאירו מחוץ לגדר בית הספר תלמידים שלא התאימו למסגרת בית הספר הייחודי, לפי הערכת ההנהלה של בתי ספר אלה.

-       אוטונומיה בית ספרית וניהול עצמי שיצרו הפרטה של החינוך והפרדה בין מי שיכול לגייס כספים ולשלם לבית הספר את התשלום שקבע, ומי שלא.

מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל

הסקירה שלהלן נשענת על עבודה של פרופ׳ אורי קירש, מוסד שמואל נאמן.

מערכת ההשכלה הגבוהה בארץ החלה כמעט שלושה עשורים לפני הקמת המדינה. בראשית הדרך היא הושפעה מההתפתחויות שחלו במוסדות האקדמיים במדינות אחרות בעיקר גרמניה, אנגליה וארה״ב, אבל במרוצת השנים היא פיתחה מאפיינים ייחודיים לה.

לאחר קום המדינה

אחד המאפיינים הבולטים בהתפתחות מערכת ההשכלה הגבוהה התבטאה במעבר ממערכת אחת, מונוליטית ואליטיסטית של אוניברסיטאות, למערכת בינארית ופלורליסטית שכוללת את המכללות האקדמיות.

עם השנים, מספר הסטודנטים הלך וגדל, כאשר הגידול המשמעותי חל בשנות ה-2000 כשמספר הסטודנטים היה גדול יותר מפי 3 בהשוואה למספרם בשנות ה-80 של המאה הקודמת.

בנוסף, חלו שינויים במדיניות תקצוב המוסדות להשכלה גבוהה. שינויים אלה הושפעו מאימוץ הכללים של השוק התחרותי. במציאות זו, נאלץ גם העולם האקדמי לאמץ לעצמו גישה תועלתית, והמוסדות נדחפו לחפש לעצמם מקורות הכנסה נוספים. מציאות שתרמה לכך שהמוסדות להשכלה גבוהה הפכו פגיעים וחשופים ללחצים חיצוניים שונים.

יחד עם זאת, כתוצאה מהשקעות משמעותיות, גם בהון האנושי וגם בתשתית המחקרית, הצליח המחקר הישראלי להגיע להישגים עולמיים בכמה תחומים.

המוסדות, שזכו לאוטונומיה נהנים מחופש אקדמי ומפגינים שקיפות ציבורית ואחריותיות.

הקמת מוסדות בעלי אופי שונה

הריבוד של המוסדות להשכלה גבוהה בישראל – אוניברסיטאות ומכללות – נותן מענה למספר ההולך וגדל של סטודנטים שמבקשים ללמוד במגוון תחומים. אם כי יש מבקרים הטוענים שלא נשמרה חלוקת התפקידים הרצויה בין שני סוגי מוסדות אלה. לכן, במקום שיתופי פעולה קיימת תחרות על מאגר המשאבים המדולדל.

למשל, בתחילת הדרך, הייתה התנגדות לכך שמכללות יעניקו תארים אקדמיים. לבסוף הוחלט לשבור את המוסכמה לפיה מוסד להשכלה גבוהה כולל מחקר והוראה, והוחלט ליצור מוסדות המתמקדים רק בהוראה.

כמו כן הוחלט שכל מכללה אזורית תפעל כשלוחה של אוניברסיטה מסוימת ותחת האחריות האקדמית שלה.

התפתחות המערכת הבינארית

מאז 1990 חל שלב נוסף בתהליך המעבר ממערכת מונוליתית למערכת בינארית, כאשר כ-30 מוסדות נוספים קיבלו הכרה. כיוון שהן לא תוקצבו כמוסדות מחקר, הפניית המשאבים הופנתה לגידול במספר הסטודנטים.

בהמשך, הוחלט להפוך את כלל מערכת ההשכלה הגבוהה למערכת בינארית הכוללת:

-       אוניברסיטאות העוסקות במחקר והוראה

-       מכללות אקדמיות המעניקות הכשרה מקצועית והשכלה כללית

עם השנים, אפשר החוק פתיחתן של מכללות אקדמיות שונות:

-       מכללות כלליות

-       מכללות טכנולוגיות

-       ומכללות מקצועיות

כמו כן, המכללות האזוריות החלו להפעיל מסלולים אקדמיים שהיו באחריות האוניברסיטאות.

ההתפתחות בשלב הבא

בתחילת שנות ה-2000 הוחלט לסלק מכשולים שחוסמים את הדרך למכללות ולאוניברסיטאות בפני סטודנטים מאוכלוסיות מסוימות (חרדים, ערבים), ופותחו תכניות לקידום הנגישות של אוכלוסיות אלה. התפתחות שתרמה אף היא לגידול מספר הסטודנטים הלומדות במוסדות להשכלה גבוהה.

על המכללות האקדמיות

עם השנים תפסו לעצמן המכללות האקדמיות מקום של כבוד, והן כבר לא נחשבות למוסד מדרגה שנייה, נחות מהאוניברסיטה. למעשה תפקידן של מכללות אלה הוא:

-       להכשיר כוח אדם מקצועי

-       להעניק השכלה אקדמית למי שלא רוצה או לא יכול ללמוד באוניברסיטה

לפיכך:

-       המכללות צריכות להעניק למסלולי הלימוד משמעות יישומית יחד עם התואר האקדמי.

-       תכנית הלימודים אמורה לשלב בין תיאוריה לכלים פרקטיים ומקצועיים

-       הקורסים אמורים להתעדכן לפי צרכי המשק והחברה המשתנים.

אז מה עוד מבדיל בין המכללה לאוניברסיטה?

המכללה יוצרת את תכנית הלימודים מתוך מגע ישיר עם הקהילה ומבססת אותה על הצרכים המשתנים של החברה והמשק, ואילו האוניברסיטה מחויבת לתחומי הלימוד הקלסיים של הדיון האקדמי.

ללמוד היום במכללה אזורית

לימודים במכללה מציעים לכם מגוון של מסלולי לימוד לתואר ראשון, כפי שתראו להלן.

איך לשלב עבודה ולימודים?

המכללה מציעה לימודי ערב לסטודנטים עובדים. במסגרת מסלול של תואר ראשון לאנשים עובדים. לימודים אלה מתקיימים בשעות אחר הצהריים ומטרתם לאפשר לכול אחד להשיג תואר אקדמי, בין אם זה תואר בחינוך, תואר דו חוגי, תואר רב תחומי או ׳תואר תואר׳.

מכינה קדם אקדמית

אתם יכולים להשיג תואר ראשון ללא בגרות, גם אם לא השלמתם בגרויות, או כל סיבה אחרת בגינה אתם לא עומדים בתנאי הקבלה. המכללה מציעה לכם מכינה קדם אקדמית, שתכין אתכם לקראת הלימודים האקדמיים. לימודים במכינה אפשריים בשני מסלולים: מסלול בוקר ומסלול ערב.

אפשרויות לימודים לתואר ראשון

המכללה מציעה מגוון של מסלולי לימוד, כך שכול אחד יכול למצוא את תחום העניין המעניין אותו, כמו: לוגיסטיקה, חינוך, קרימינולוגיה, סוציולוגיה, מדעי המדינה ועוד.

לימודי חינוך – מגוון אפשרויות תעסוקה

לימודי החינוך מספקים לסטודנטים כלים עיוניים ומעשיים שיאפשרו לכם להיות מעורבים בחינוך הדור הבא, בין אם בכיתה, בהוראה, ובין אם בשלל תפקידים מרתקים אחרים.

תואר בחינוך מאפשר לכם:

§       להשפיע על חייהם של אחרים.

§       לבחור בסוג התעסוקה המתאים לכם (לדוגמה: ייעוץ חינוכי, ניהול מערכת חינוכית, כמו בית ספר, או התמחות בלקויות למידה).

§       להחליף קריירה בשלב כלשהו בחיים, ועדיין להישאר בתחום החינוך.

תנאי קבלה לתואר בחינוך

תנאי קבלה ללימודי חינוך במכללה, כוללים בחינת בגרות מלאה, מבחן כניסה פסיכומטרי, ורמת אנגלית נדרשת במסלול זה. בכול מקרה מומלץ ליצור קשר, ולקבוע פגישת ייעוץ שתאפשר לכם לבדוק את כל הדרכים שפתוחות בפניכם כדי להתקבל ללימודי חינוך.

ולסיום קצת חששות

חששות אלה הובעו בעבודתו של פרופ׳ קירש. ולפיהם, בשנים האחרונות קיים חשש שהאקדמיה נשחקת וההון האנושי המבקש ללמוד מדע וטכנולוגיה, נפגע. נראה כי גם בארץ וגם בעולם האוניברסיטאות מוצאות את עצמן נלחמות על הסטודנטים המוכשרים יותר, ובאירופה נעשים מאמצים להתמקד בכוון של ״מצוינות״ ולאו דווקא ״התרחבות״. למעשה מדובר בתחילתה של מהפכה אקדמית, שעל מנת שתצליח היא זקוקה למשאבים רבים.

כלומר, המשימה העיקרית של מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל אמורה להיות: שיפור האיכות והמצוינות האקדמית. כדי להשיג זאת, על המדינה להעמיד משאבים לרשות המוסדות להשכלה גבוהה, כדי שאלה יצליחו בעולם הגלובלי, יקדמו נושאים שהשוק אינו מסדיר, ויבטיחו את מעמדה המוביל של המדינה בעולם האקדמי.

אולי יעניין אותך גם?

·       מה עושים עם תואר ראשון בחינוך?

·       מורים בבית ספר: מחנכי דרך ועיצוב דור העתיד

·       לימודי תואר ראשון ללא בגרות

·       תואר אחרי גיל 30