ב"ה
תקציר - מחקר השוואתי: בין משה דוד שו"ב וישראל בלקיניד - אנשי חינוך בשלהי המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20
ד"ר מנחם שטרן, מרצה בשלוחות אוניברסיטת "בר אילן" באקדמית גליל המערבי.
בחרתי לעסוק באנשי החינוך משה דוד שו"ב וישראל בלקינידלא רק מאחר והיו בין הראשונים שהנחילו את השפה העברית בשלהי המאה ה-19, אלא כי היו דמויות כריזמטיות בתחום החינוך ועשויים להוות מודל לחיקוי לאנשי חינוך בדבקותם במטרות שהציבו לעצמם.
כאשר דנים בהחייאת השפה העברית, ושילובה במערכת החינוך בארץ ישראל; בשלהי המאה ה-19, מזכירים את אליעזר בן יהודה, את ד"ר יצחק אפשטיין ואת שמחה וילקומיץ. אולם אין מזכירים את משה דוד שו"ב וישראל בלקינד שנאבקו למען הנחלת השפה העברית ועשו רבות להפצתה.
יתכן כי הסיבה לכך קשורה בעובדה ששניהם היו ראשי קבוצות עולים, אשר בראשית דרכם בארץ עסקו בהקמת מושבות: שו"ב ייסד את ראש –פינה, ובלקינד סייע לייסד את גדרה. רק לאחר הקמת המושבות התפנו לעסוק בחינוך; נהלו בתי ספר ושלבו בהם את שפת ההוראה בעברית, והשתתפו בארגונים שעסקו בהנחלת השפה העברית.
במטרה להציג את פעילותם הברוכה פרסמתי מאמר בכתב העת "דור לדור" מ"ו תשע"ג-2013, בהוצאת אוניברסיטה תל אביב עמ' 329-293.
להלן תקציר פעילותם של שני אישים אלו .
משה דוד שו"ב נולד בשנת 1854 ברומניה בעיר מוינשטי . עד גיל 18 למד בישיבה, נשא אישה, למד שחיטה ועסק במקצוע זה. לכן שינה את שם משפחתו מיענקוביץ לשו"ב (שוחט ובודק) על שם עיסוקו. הוא שאב את החיבה לארץ ישראל מדודו שעלה לארץ ישראל כבר בשנת 1864. הדוד חזר מספר פעמים לרומניה במטרה לעודד יהודים לעלות לארץ ישראל. בחזרתו למוינשטי סיפר למשה הצעיר ספורים רבים על ארץ ישראל, ואף הכין אותו ל"בר המצווה". לאחר הפרעות ברומניה בשנת 1881, הקים שו"ב את ה"חברה ליישוב ארץ ישראל", עלה ארצה וייסד את ראש פינה. בגלל אי יכולתו של שו"ב לקבל את מרות פקידי הברון רוטשילד החליט לעבור לעבודה חינוכית..
פעילותו החינוכית: בשנים 1890-1885 ניהל את ביה"ס בראש פינה, ושילב בו את הוראת העברית למרות כל הקשיים שהציבו בפניו ההורים, שרצו כי ימשיך ללמד באידיש. הוא הקים גם את אגודת "שפה ברורה" בראש פינה, שמטרתה הייתה להנחיל את השפה העברית גם למבוגרים. לאחר מכן, עקב אי יכולתו לפרנס בכבוד את משפחתו ממשכורתו כמנהל בית ספר, עזב את ניהול ביה"ס ועבר לנהל את המושבה "משמר הירדן". בהמשך, נסע לאמריקה ושהה בה 4 שנים שבמהלכם הקים גן ילדים ותלמוד תורה ששפת ההוראה הייתה עברית. לאחר שחזר לארץ, היה במשך שנתיים מורה ראשי לעברית, בבי"ס של "כל ישראל חברים" (כי"ח) בירושלים, וקידם בצורה משמעותית את הנחלת העברית בבית הספר. לאחר - מכן, ניהל במשך שלוש שנים את בית היתומים בצפת, הקים לתלמידים מסגרת להכשרה מקצועית והנחיל להם את השפה העברית.
ישראל בלקינד נולד בשנת 1861 ברוסיה. אביו היה בין המורים הבולטים לעברית ברוסיה. אימו הקפידה לדבר עם ילדיה רק עברית. עם סיום לימודיו התיכוניים החל ללמוד במכללה בחרקוב. לאחר הפרעות של שנת 1881, הקים בלקינד את "אגודת ביל"ו", ובראש קבוצה של 14 ביל"ויים עלה בשנת 1882 ארצה. היו להם קשיי קליטה בארץ. בשנת 1884 הם ייסדו את המושבה גדרה. בשנת 1886 נבחר בלקינד לוועד "חובבי ציון" ביפו, ועסק בעסקנות ציבורית, וכתוצאה מכך משקו במושבה גדרה הוזנח. לכן עזב את עבודת האדמה ועבר לעסוק בחינוך.
בשנת 1889 ייסד ביפו את ביה"ס הראשון ששפת ההוראה בו הייתה בעברית. מחוסר תקציב נסגר ביה"ס לאחר שנתיים. בהמשך דרכו החינוכית לימד עברית במשך שנתיים בביה"ס של כי"ח בירושלים. משם עבר לנהל את ביה"ס היסודי בראשון לציון, והחל לפעול להקמת בית ספר חקלאי ששפת ההוראה בו תהיה בעברית, כמתחרה לביה"ס "מקווה ישראל " ששפת ההוראה בו הייתה צרפתית ורק מעטים מבוגריו המשיכו לעסוק בעבודת האדמה.
הוא הביא לארץ יתומים מרוסיה, והקים בראשון לציון את המוסד "קריית ספר". משם עבר המוסד גלגולים רבים: לשפיה, לבן-שמן, לחפציבה, לחדרה ולצפת. המעברים הרבים נגרמו מחוסר יכולתו למצוא תקציב למוסד דבר שהוביל לבסוף לסגירתו הסופית. למרות כל העברות המוסד למקומות שונים, הוא דאג שהתלמידים ילמדו עברית וידברו עברית ועודדם לכך באמצעות פרסים. כמו כן הוא העניק לחניכיו היתומים אהבה רבה, ולכן היה נערץ על ידם.
בסוף מאמרי כתובים גם קווי הדמיון והשוני בין שני האישים הללו בהתייחסות למספר מאפיינים: מניעי עלייתם, פעילותם בתחום הנחלת השפה העברית, אופיים והישגיהם.