רשמי סיור ממערכת החינוך בתאילנד
ד"ר מנחם שטרן
מבוא
בנסיעותי לחופשה בחו"ל, נוהג אני לשלב ביקורים במוסדות חינוך. את ההתרשמות מהביקורים אני מפרסם במאמר, או בדו"ח לראשי משרד החינוך בארץ. כך נהגתי בעת נסיעותיי לשוודיה, לגרמניה, לקנדה, לסינגפור, לסין וליפן.
תאילנד נתפסת בעיני הישראלים כיעד לחופשה עם חופים יפים. ברצוני להציג אותה גם כמדינה מתפתחת, המונה 70 מליון תושבים, וקיימת בה מערכת חינוך מרשימה.
רציתי להכיר וללמוד ממערכת חינוך זו, על מנת להמליץ בפני ראשי מערכת החינוך בארץ, ולידע מורים בנושאים שניתן ללמוד מהם ולממשם בארץ.
לדוגמא, בנסיעתי לביקור בשוודיה בשנת 1981, עם ד"ר נתן גרינבוים, המפקח הארצי על החינוך העל-יסודי בחינוך הממלכתי הדתי. ביקרנו במכללה טכנולוגית, שהתמחתה בנושא הבנייה. מאחר ובאותם שנים, במסגרת תפקידי כמפקח מתאם ארצי, בחינוך הטכנולוגי בממלכתי הדתי, רציתי להקים מגמות לבנייה בארץ, במטרה שיהיו לנו פועלים ומנהלי עבודה יהודים בענף הבנייה, ולא נצטרך להעסיק עובדים זרים. התלבטנו כיצד לפתור את הבעיה בסדנאות הבנייה. הבעיה הייתה, כי התלמיד הגיע בבוקר לסדנת הבנייה. הוא בנה במשך 4 שעות קיר מבלוקים. המורה בסדנא הקפיד שהקיר יהיה ישר. לאחר עבודתו המאומצת של התלמיד, הוא היה חייב להרוס את הקיר שבנה על מנת שקבוצת התלמידים שיבואו למחרת יוכלו להתחיל בבנייה. מבחינה פסיכולוגית זה יצר קושי, כי התלמיד שבנה והתאמץ, הרס את פרי עבודתו בסוף היום. בביקור במכללה בשוודיה, שאלתי את מרכז המגמה לבנייה, כיצד הוא הצליח לפתור את הבעיה. הוא השיב כי בעיה זו איננה קיימת אצלם, היות והתלמיד שבנה איננו הורס את הקיר, אלא התלמיד שמגיע למחרת מתחיל בהריסת הקיר, ורק לאחר-מכן מתחיל בבנייתו. מבחינה פסיכולוגית זה יתרון משמעותי, כי התלמיד שהרס את הקיר איננו הורס את עבודתו, אלא את עבודתו של תלמיד אחר. לכן ההריסה איננה קשורה ישירות לתלמיד שבנה. מתשובת מרכז המגמה היינו מאוד מרוצים, כי הוא פתר לנו בעיה שהתלבטנו בה רבות בארץ. זו דוגמא, כי ניתן ללמוד מביקורים במוסדות חינוך בחו"ל.
בסיור בתאילנד, התרכזתי בשני מחוזות: בפריפריה בצפון המדינה, במטרה לבדוק שם את מערכת החינוך, כי 70% מאוכלוסיית תאילנד מורכבת בעיקר מהמעמד הסוציו-אקונומי הנמוך; ובמרכז המדינה, באי הנופש קוסומוי, שם המצב הסוציו-אקונומי טוב יותר.
התחלתי את הסיור במוסדות חינוך בצפון המדינה, בפריפריה בצפון תאילנד, ליד העיר המרכזית צ'אנג מאי.
ביקור בבית ספר יסודי כפרי - בצפון תאילנד
בבית הספר הזה לומדים 120 תלמידים מגיל 7 עד גיל 12. בראשו מנהל ושישה מורים. התלמידים מגיעים אליו, בהסעות הממומנות על ידי המדינה. בית הספר פועל חמישה ימים בשבוע. ביום שבת וביום ראשון חופשה מלימודים.
מערכת שעות הלימודים. שעות הלימוד הן: מ 8:00-12:00 לימודים, מ-00:12:00-13. ארוחת צהריים מוגשת בקנטינה של בית הספר. הארוחות מסובסדות על ידי המדינה. המשך הלימודים משעה. 13.00-15.00. 30 שעות הלימוד בשבוע כוללות: ללימוד חשבון 6 ש"ש, אנגלית 2 ש"ש, טבע 2 ש"ש, מחשבים 1 ש"ש, לימודי השפה התאילנדית 6 ש"ש ולימודי דת הבודהא 1ש"ש. יש לציין שאת לימוד דת הבודהא מלמד נזיר, בתלבושתו המיוחדת, המגיע ממקדש הקרוב לביה"ס. הנזיר בא ללמד בכל הכיתות פעם בשבוע, ביום ד', שהוא היום הקדוש לפי הדת הבודהיסטית. השפעה טובה על התלמידים נוצרת כשאיש דת מלמד את לימודי הדת.
מספר התלמידים בכיתה, המשמעת ושיטת הלימוד. כל כיתה מונה בממוצע 20 תלמידים. אווירת הלימוד בבית הספר נעימה. התלמידים ממושמעים. ההוראה בחלק מהמקצועות, בלימוד בקבוצות ולא בהוראה פרונטלית.
משכורות המורים ומשכורתו של מנהל ביה"ס. מורה מתחיל משתכר כ-600 דולר לחודש. עם שנות הוותק המכסימליות, המשכורת עולה ל-1000 דולר לחודש. מאחר ובתאילנד משכורת זו נחשבת למשכורת טובה, אין להם מחסור במורים. מנהל בית הספר משתכר כ-30% יותר מהמורים. לכן מורים רבים שואפים להתמנות לתפקיד מנהל בתי ספר.
הכשרת מורים ופיקוח. הכשרת המורים מתבצעת באוניברסיטאות, במשך 4 שנים + שנה סטאז'. כמו-כן, קיים פיקוח מטעם המדינה על בתי הספר. המפקח בודק בעיקר, את איכות ההוראה של המורים.
גן ילדים צמוד לבית הספר. גן הילדים מגיל 5 צמוד לבית הספר, והמעבר מגן הילדים לבית הספר הוא ישיר. מבחינה פדגוגית ישנה חשיבות רבה לכך.
לימודי המשך. מבית ספר זה ממשיכים לבית ספר תיכון רק כ60% של התלמידים. ההורים בוחרים לאן לשלוח את הילדים: או לחינוך עיוני, או פולי-טכני. שאר התלמידים יוצאים לעבודה על מנת לסייע להורים: בעבודה חקלאית, או במלאכות אחרות.
ביקור בבית ספר תיכון ליד העיר צ'אנג-ראי - בצפון המדינה.
בית ספר זה מונה 350 תלמידים, מגיל 12-18. מספר תלמידים בכיתה כ-25 תלמידים.
ביה"ס כולל חטיבת ביניים. זהו שלב א' של בית הספר התיכון.
מערכת השעות. שעות הלימוד הן מ: 8:00-15:30 כ-30 שעות בשבוע. עפ"י החלוקה למקצועות 6 ש"ש מתמטיקה, 3 ש"ש אנגלית, 2 ש"ש לימודי מדע, 2 ש"ש היסטוריה ועוד.
עבודת-התלמידים בבית הספר. פעמיים בשבוע - ביום ג' וביום ו', התלמידים מחויבים לנקות את מגרשי בית הספר וחצרות בית הספר. לדעתי, זהו ערך חינוכי חשוב, כי התלמיד פועל לשמירת האסטטיקה והניקיון במוסד החינוכי בו הוא נמצא רוב היום. פרויקט זה רצוי לממש גם בבתי הספר התיכונים בארץ.
מיפקד. כל בוקר, לפני פתיחת הלימודים נערך מיפקד לכל התלמידים, והם שרים את ההמנון התאילנדי.
שימוש בטלפונים סלולריים בשיעורים. אסור לתלמידים להפעיל פלאפונים, אלא אך ורק לצרכי הלימוד. כגון, בשעורי מתמטיקה, גיאוגרפיה או היסטוריה. תלמיד המפעיל את הסלולרי לצרכים אחרים, לוקחים ממנו את הטלפון ומחזירים אותו להורי התלמיד בלבד. לדעתי, יש ליישם דרך זו גם בכל מוסדות החינוך בארץ. לתלמיד לא יהיה היסח הדעת, והישגיו ישתפרו.
חינוך מיוחד. בבית הספר אין כיתות ספציפיות לתלמידי החינוך המיוחד, אבל המורים מקבלים מהמנהל דין וחשבון על תלמידים בעלי יכולת לימודית נמוכה, והמורים מסייעים להם.
שיעורי בית. מאחר ובית הספר מצוי בפריפריה, לומדים בו תלמידים משכבות סוציו-אקונומיות חלשות. רוב המשפחות שם הן עניות. קיימות גם משפחות חד-הוריות, כיון שישנה תופעה רווחת בתאילנד. הבעל עוזב את אשתו, ועובר לגור עם אישה אחרת, ובמקום אחר. הילד נשאר עם אמו, או עם הסבתא, ועול הפרנסה והחינוך מוטלים עליהם. (בסיכום, אתייחס לנושא זה ביתר הרחבה). במטרה לסייע לתלמידים בהכנת שיעורי בית, הוחלט כי התלמידים יכינו את שיעורי הבית בבית הספר בסיוע המורים. בסוף שיעור, או בסוף יחידת לימוד.התלמידים מקבלים שאלות חזרה על החומר הנלמד, והם מכינים אותם בכיתה. שיטה זו מבטיחה שכל התלמידים עוסקים בחזרה על חומר הלימוד. הלוואי ושיטה זו הייתה מיושמת בארץ. המורים בארץ נתקלים בבעיה קשה, כי חלק מהתלמידים אינם מכינים שיעורי בית, או שמכינים אותם לאחר צפייה של מספר שעות בטלוויזיה. שינון חומר הלימודים, שהוא עיקר הלימוד, נעשה בשטחיות. ההישגים הנמוכים של תלמידנו מוכיחים זאת. כאשר בארץ הוחלט לעבור ליום לימודים ארוך, הצעתי להנהלת משרד החינוך, כמפקח מחוז, לקבוע בשעתיים האחרונות את הכנת שיעורי-הבית בסיוע המורים. אך הצעתי לא התקבלה. הם העדיפו כי בשעתיים אלו ילמדו התלמידים שיעורי העשרה. כגון, תיאטרון, מחול ומשחקי ספורט. לדעתי, זו הייתה החמצה רצינית לתלמידים משכבות אוכלוסייה חלשות, כי להוריהם אין אפשרות כספית לממן עבורם שיעורים פרטיים. ואילו בבתי הספר מצויים המורים שהיו יכולים לסייע למאות ואלפי תלמידים הזקוקים לכך.
עזרה זו חשובה במיוחד במקצועות הדורשים חיזוק כמו, מתמטיקה, אנגלית ומדעים. יש להדגיש, כי מערכת החינוך לא קיימת רק עבור תלמידי מרכז הארץ, בו מצויים לרוב תלמידים ממשפחות סוציו-אקונומיות חזקות. מערכת החינוך בארץ מופעלת גם במחוז הצפון ובמחוז הדרום בהם מצויות משפחות מהמעמד הסוציו-אקונומי הנמוך, וראוי היה להתחשב בהם.
משכורות המורים. משכורת מורה בתחילת עבודתו בבית ספר התיכון מגיעה ל-600$ לחודש. לאחר 10 שנות הוראה ישתכר כ-1000$ לחודש, ולאחר 30 שנות וותק ישתכר כ-1,600$ לחודש.
הכשרת מורים. סטודנט המעוניין לעסוק בהוראה, עליו ללמוד 4 שנים באוניברסיטה + שנת סטאז' בבית ספר.
תשלומי הורים. ההורים משלמים עבור סמסטר כ-40$. מופעלים שני סמסטרים בשנה. התשלומים מיועדים עבור שעות ייחודיות כתוספת לתוכנית הלימודים של המדינה. ההסעות וארוחת הצהריים, ממומנות ע"י המדינה.
המשמעת. התלמידים מאד ממושמעים. חשתי זאת בביקורי בבית הספר, ומדו"ח המנהל שאמר לי כי אין בעיות משמעת בבית הספר. הבעיה העיקרית היא טיפול בילדים המגיעים ממשפחות חד-הוריות.
לימודי המשך להשכלה גבוהה. כ-70% מתלמידי בית הספר ממשיכים את לימודיהם באוניברסיטה. מקצועות הלימוד אליהם הבוגרים שואפים להירשם: רפואה, הנדסה ואדריכלות. האוניברסיטאות מקיימות מבחני קבלה. רק תלמידים העוברים את המבחנים בהצלחה מתקבלים למקצועות הנ"ל.
שכר הלימוד באוניברסיטה. שכר הלימוד באוניברסיטאות שבחסות המדינה הוא 400$ לסמסטר, ושכר הלימוד באוניברסיטאות פרטיות עומד על 800$ לסמסטר. לכן רק בעלי יכולת כלכלית טובה, יכולים להרשות לעצמם לשלוח את ילדיהם לאוניברסיטאות פרטיות.
בתי ספר בין-לאומיים
בתי ספר בין-לאומיים רבים מצויים בתאילנד, בחסות מדינות שונות. כגון, בית ספר אמריקאי, בית ספר גרמני, בית ספר בריטי ועוד. בתי הספר הללו נועדו לאזרחים זרים המצויים בתאילנד לצורך עבודה, או עבור זוגות מעורבים. בתי הספר הללו, הם בתי ספר פרטיים, לומדים בהם גם תלמידים תאילנדים, שהוריהם ממעמד סוציו-אקונומי גבוה, ומעוניינים כי ילדיהם ילמדו בבית ספר פרטי, בהם רמת הלימודים גבוהה והישגים טובים.
במטרה להכיר בית-ספר בין-לאומי, ראיינתי גם אישה ישראלית המתגוררת בצ'אנג מאי, והבן שלה לומד בבית-ספר בין-לאומי בחסות אוניברסיטת קמברידג' באנגליה.
שכר הלימוד בבית-ספר בין-לאומי מסתכם בכ-10.000$ לשנה. זהו סכום כסף מאד משמעותי בתאילנד.
מספר שעות הלימוד כ-40 שעות בשבוע.
מספר התלמידים בכיתה עומד על כ-20 תלמידים בממוצע.
אוכלוסיית המורים. בבית הספר הנ"ל מלמדים מיטב המורים, שנבחרו בקפידה על ידי הנהלת ביה"ס, וגם המשכורות הן בהתאם.
בחינות הבגרות. תכני מבחני הבגרות נקבעים ע"י אוניברסיטת קמברידג' באנגליה, הנשלחים לבית הספר והבחינות נבדקות ע"י מורי האוניברסיטה בקמברידג'. המוטיבציה ללימודים גבוהה, כי שאיפת התלמידים היא להמשיך ללמוד באוניברסיטאות מפורסמות בעולם.
שיעורי בית. המורים מקפידים מאד על הכנת שיעורי הבית של התלמידים, המהווים בסיס ללימוד ולהצלחה בעתיד.
האווירה בבית הספר נעימה. יחס המורים לתלמידים לבבי, והתלמידים מכבדים את מוריהם. לכן ישנם קשרי גומלין חיוביים בין התלמידים ובין המורים.
תלבושת אחידה חובה. התלמידים חייבים להגיע לבית הספר בתלבושת האחידה, כולל עניבה.
משך זמן הלימודים בבית הספר. בבית הספר לומדים במשך 13 שנים, מגיל 7 עד 19. שנת לימודים נוספת באה במטרה לתגבר את ההישגים בלימודים, לקראת הכניסה לאוניברסיטאות ולפקולטות יוקרתיות כגון, רפואה, הנדסה וראיית חשבון. השנה ה-13 של הלימודים איננה חובה, אלא בחירה לסטודנטים המעוניינים בכך.
מערכת החינוך, באי הנופש המרכזי, קוסומוי, בתאילנד
האי המרכזי קוסומוי מונה כ-200,000 תושבים והמצב הסוציו-אקונומי טוב יותר מהמצב בפריפריה.
ביקור בגן הילדים באי קוסומוי
ביקרתי בגן ילדים הצמוד לבית ספר יסודי כולל שתי כיתות: כיתת גיל 5 וכיתת גיל 6. בית הספר היסודי בתאילנד מתחיל מגיל 7.
מספר התלמידים בכיתת-גן
בכל כיתת-גן 40 תלמידים, עם גננת אחת וללא סייעת. (בישראל יש 2 סייעות עבור מספר 40 תלמידים). הגננת דיווחה שזה מהווה קושי מרכזי בגן, כי כאשר היא יוצאת לשירותים עם תלמיד אחד שאינו מרגיש טוב, אזי שאר התלמידים נשארים ללא פיקוח.
המשכורת ההתחלתית של גננת כ-500$ לחודש, והיא עולה עם הוותק.
הזנה. הילדים בגן מקבלים ארוחות המסובסדות ע"י המדינה.
שעות הלימוד בגן הילדים מ-8:00-14:10.
המוטיבציה לעבודה בגן הילדים. הגננת, אותה ראיינתי, אמרה לי בחיוך, שהיא מאד מרוצה מעבודתה בגן, ואוהבת את הילדים. לדעתי, אהבת ילדים היא העיקר בעבודת החינוך.
המשמעת בגן הילדים. התלמידים בגן הילדים מאד ממושמעים. הגעתי לביקור בגן בשעה 12:00. זו שעת ההפסקה הגדולה, והילדים שכבו לנוח. נכנסנו ללא הודעה מוקדמת, וכל הילדים קמו מיד בקידה. הם ברכו אותנו לשלום. לאחר מכן, הגננת נתנה להם סימן מוסכם לחזור למצב שכיבה. זה הזכיר לי את ביקורי הראשון כמפקח מחוז הצפון בארץ, בגן ילדים בחצור הגלילית. הגננת הציעה לי להצטרף אליהם לביקור במועצה המקומית במסגרת התוכנית "הכר את עירך". הסכמתי להצטרף ובדרך היה עלינו לחצות את הכביש הראשי המוביל לצפת, בו נוסעות מכוניות רבות. חששתי לשלומם של הילדים הצריכים לחצות את הכביש הסואן. הגננת העמידה את כל הילדים כ-30 במספר לרוחב הכביש. כשלא היו מכוניות, היא נתנה להם סימן מוסכם, לחצות במהירות את הכביש. הילדים בצעו את הוראת הגננת. הבנתי כי לגננת זו יש שליטה מלאה בתלמידי הגן. ביקור זה היה כ-שלשה חודשים לאחר תחילת שנת הלימודים.
ביקור בבית הספר היסודי באי הנופש קוסמוי.
מספר התלמידים והמורים. בבית הספר לומדים 388 תלמידים, ומלמדים בו 19 מורים.
בית הספר מחולק לשתי שכבות לימודיות, לפי קבוצות גיל. שכבה א'-גילאי 10-7, ושכבה ב'- גילאי 10-12. החלוקה מתבטאת בעיקר במספר שעות הלימוד במקצועות מסוימים כגון, בשכבה א' לומדים אנגלית שעה בשבוע, ובשכבה ב' לומדים אנגלית 2 ש"ש. כנ"ל גם במקצוע חשבון. בשכבה א' 2 ש"ש, ובשכבה ב' 3 ש"ש. כך גם במקצוע מחשבים ובשאר המקצועות.
ימי הלמוד. חמישה ימים בשבוע כ-30 ש"ש. בכיתה לומדים 30-40 תלמידים.
התנהגות התלמידים גם בביקורי בבית הספר היסודי, התלמידים קיבלו את פנינו בסבר פנים יפות, ונופפו לנו לשלום, דבר המעיד על ערכי נימוס. התרשמתי מאד מכך.
הזנה. ארוחת הצהריים מסובסדת ע"י המדינה. התלמידים מקבלים גם חלב בשעה 10:00 בסבסוד המדינה.
משכורת המורים. המשכורת ההתחלתית של מורה 500$. השכר יכול להגיע ל-1200$ לחודש בשיא הוותק. למרות זאת קיים מחסור במורים, היות ולאחר מספר שנים מורים עוזבים למקומות אחרים בתאילנד, או לבתי ספר אחרים.
הבעייה המרכזית של בית הספר באי. קיים מעבר תלמידים למקומות אחרים בתאילנד כתוצאה ממעבר הוריהם לחיפוש עבודה. עובדה זו מפריעה ללימוד יסודי ושיטתי של התלמידים.
לימודי המשך. 90% מהתלמידים ממשיכים בבתי ספר תיכוניים, כאשר מתוכם:
55% ממשיכים בבתי ספר עיוניים ו-45% ממשיכים בבתי ספר טכנולוגיים.
ביקור בבית ספר תיכון באי הנופש קוסומוי
בבית ספר תיכון זה לומדים 1,300 תלמידים: מגיל 12-18. ומלמדים בו 71 מורים.
תוכנית הלימודים ומס' שעות הלימוד בשבוע. התוכנית כוללת: אנגלית 4 ש"ש, מתמטיקה 4 ש"ש, מדעים 4 ש"ש, היסטוריה 3 ש"ש, לימודי דת הבודהה 1 ש"ש, ומקצועת נוספים.
התלמידים לומדים 40 ש"ש בשבוע. מבחני סיום מטעם המדינה מיועדים רק לתלמידים המעוניינים להמשיך ללמוד באוניברסיטאות.
מחוייבות המורים. עם כניסת המורים לעבודה, הם חותמים על חוזה עבודה לחמש שנים, ורק לאחר מכן הם רשאים לעזוב את בית הספר. התחייבות זו של המורים מסייעת למניעת עזיבת המורים לאחר תקופת הוראה קצרה בבית הספר.
פיקוח. קיים פיקוח מטעם המדינה. עיקר עבודת המפקח לבקר בשיעורי המורים, ולבדוק את איכות ההוראה.
לימודי המשך באוניברסיטה. כ-80% מהתלמידים ממשיכים ללמוד באוניברסיטאות. זהו אחוז גבוה הנובע, ממעמד סוציו-אקונומי גבוה של ההורים.
הבעיה המרכזית של בית הספר. קיימות משפחות חד-הוריות, המהוות כ-20% מתלמידי בית הספר. על התלמידים הללו אין השגחה מספקת לאחר שעות הלימודים. עובדה זו מתבטאת בהישגים נמוכים של אותם התלמידים.
מסקנות והמלצות
לאור הנאמר בפתח המאמר, תאילנד איננה רק מקום המיועד לנופש. יש בה גם מערכת חינוך טובה. המדינה משתדלת מאד להקציב תקציבים משמעותיים למערכת החינוך. העובדות מדברות בעד עצמן. בכל בתי הספר שבהם ביקרתי, המדינה מממנת את ההזנה. בבתי הספר בפריפריה היא גם מממנת את ההסעות לבתי הספר. נושאים אלו, כמובן, דורשים תקציבים משמעותיים.
למרות מצבם הכלכלי הקשה של ההורים, אחוז הלומדים בבתי הספר גבוה. עובדה זו נובעת מרצון ההורים כי ילדיהם יירכשו השכלה, שתעניק להם בעתיד אפשרויות כספיות גבוהות. המדריך שליווה אותנו בסיורנו בתאילנד סיפר, כי יש לו בת אחת בלבד. בגלל מצבם הכלכלי הקשה, החליטו מדריך התיירים ואשתו, לא להביא ילד נוסף לעולם. אולם: "הוא ייעשה הכול שבתו תלמד בבית ספר פרטי ברמה גבוהה, על מנת שתמשיך באוניברסיטה טובה, ויהיו לה חיים קלים יותר מאשר להוריה".
מספר שעות לימוד האנגלית זעום ביותר שעות לימוד האנגלית במערכת השעות בבתי הספר זעום ביותר. כתוצאה מכך אחוזים מעטים מאוכלוסיית תאילנד שולטים בשפה האנגלית, במדינה שעיקר הכנסותיה הם מתיירים שרובם דוברי אנגלית. לדעתי, עליהם להוסיף שעות לימוד בשפה האנגלית; בבתי הספר היסודיים, ובבתי הספר התיכוניים.
הבעיה המרכזית במערכת החינוך בתאילנד. האחוזים הגבוהים של משפחות חד-הוריות כפי שציינתי לעיל, בתאילנד עפ"י רוב הנישואים הם לא רשמיים; לא בפני נזיר בודהיסטי ולא בפני השלטונות (נישואים חופשיים). בחור מכיר בחורה ומתאהבים. נולד להם ילד, ואם לאחר שנה או שנתיים, האישה איננה מוצאת חן בעיני בעלה, הוא נוטש אותה. הוא לא יהסס לקחת אישה אחרת. תהליך זה יכול לקרות אף מספר פעמים. הנשים הן האומללות, כי הן חייבות לגדל את ילדיהן, לפרנסם ולדאוג גם לחינוכם. האם חייבת לעבוד, ולכן הילד גדל במחיצת הסבתא המשגיחה עליו. הסבתא איננה יכולה להקפיד על לימודיו, ולדאוג להישגיו בלימודים. מאחר ואוכלוסיית תאילנד ברובה, משכבות סוציו-אקונומיות נמוכות, הם לא מרשים לעצמם להביא לעולם יותר מילד אחד. לא כתוצאה מהגבלת ילודה, כפי שקיים בסין, כי אין הגבלת ילודה בתאילנד; אלא כי אין להם אפשרות כלכלית לפרנס את ילדיהם. למרות שהחינוך ממומן ע"י המדינה מכבידות התוספות שעל ההורים לשלם. לכן רק הורים עם הכנסות כספיות גבוהות, יכולים לגדל שני ילדים במשפחה (משכורת פועל בתאילנד כ-100-200$ לחודש).
גיל הנישואים של הגברים הוא גבוה גילאים 30-.40. רק כאשר הם יכולים לפרנס משפחה, הם נושאים אישה ומקימים משפחה.
למרות הקשיים שציינתי לעיל, ישנה התקדמות יפה במערכת החינוך; באחוזי המעברים מבית ספר יסודי לביה"ס התיכון ולאחר-מכן לאוניברסיטאות. קיימת התקדמות בהישגי התלמידים בכל שלבי הלימוד.
מהסיור בבתי הספר בתאילנד, ניתן לממש בארץ מספר נושאים:
הכנת שעורי –בית בסיוע המורים. לדעתי, יש לשלב בבתי הספר בפריפריה את הכנת שעורי הבית בסיוע המורים בשעות האחרונות לפעילות הלימודית בביה"ס; במקצועות אנגלית, מתמטיקה, מדעים ולשון. אמנם בהפעלת התכנית "אופק חדש", ניתן פתרון מסוים להכנת שעורי הבית בסיוע המורים. אך הסיוע הוא פרטני, ואיננו מקיף את כלל התלמידים, כי רובם זקוקים לעזרה בהכנת שעורי בית במקצעות הנ"ל.
חיזוק קשב התלמידים. יש לאסור הבאת סלולריים לביה"ס, או לאפשר לאחסן אותם בארוניות עד סוף הפעילות הלימודית היומית. בדרך זו ריכוז וקשב התלמידים יגבר, ויעלה את רמת הישגיהם בלימודים.
המשמעת בקרב התלמידים. יש לממש בארץ את חיזוק המשמעת בקרב התלמידים. גם אצל תלמידים הבאים משכבות אוכלוסיה חלשות, וגם בקרב תלמידים מאוכלוסיות חזקות. במטרה לחזק את, המשמעת, יש לשתף את ההורים ולשכנעם לשנות את הערכתם למורים. אם ההורים יכבדו ויעריכו את עבודתם הקשה של המורים, ישפיע הדבר גם על התלמידים.
חוזי עבודה עם מורים. במטרה למנוע מעבר מורים בין בתי ספר תיכוניים, יש להחתים את המורים בארץ לחמש שנות עבודה בביה"ס בו הם מלמדים, שימנע את תופעת מעבר המורים מבי"ס לבי"ס. החוזים הללו נדרשים בעיקר בפריפריה, בה קיים מחסור משמעותי במורים מקצועיים: לאנגלית, למתמטיקה ולמדעים.