מסע בדרך הצ'אקרות

מסע בדרך הצ'אקרות


 

האם יש לנו צ'אקרות?

האם יש לנו צ'אקרות?  אולי...
במסע אל האי אולי מפקפק מוץ החתול בקיומו של הלב האנושי:
" מוץ, אמר הדובון – די לך מוץ. אל תתרגז כל כך! לנו הזנבות ולהם הלבבות. הו הו קרא החתול בכעסו – לבבות! מי ראה את הלבבות שלהם? הם רק מתפארים בהם: ליבי טוב עלי! ליבי מר עלי! אך מי ראה את הלב הזה? את זנבי שלי כל אחד רואה!  " 
 
לפי התומכים יש לנו צ'אקרות גם בזנב וגם בלב ובעוד כמה נקודות, ולפעמים גם בהן מתפארים: 'הצ'אקרה שלי פתוחה, הצ'אקרה שלי סגורה, איזנתי לו את הצ'אקרה'...עד שלאוזניים תמימות השיח נשמע הזוי, ובעיקר לא רלוונטי. ובכל זאת...
 
דרכים רוחניות וטיפוליות נותנות לנו לעיתים מפות לדרך מבלי לשלול את חשיבות מורי הדרך, ובעיקר בלי לוותר על המסע.
קרישנמורטי אמר כי "האמת היא ארץ ללא שבילים", כהכוונה לכך שכל אדם צריך לחפש את האמת בעצמו, אך גם הוא לימד. דרכים אחרות של התפתחות מתוות מפות פחות או יותר מפורטות.   ( ישנן למשל גישות המכירות בכח הקונדליני  - האנרגיה הפוטנציאלית ה'עוברת' בצ'אקרות אך לא ממליצות על התבוננות ספציפית בצ'אקרות מתוך תפישה, שהאנרגיה יודעת את מלאכתה ואין צורך ואפילו לא כדאי לעזור לה.)
אחת המפות שנוצרה בתוך עולם-דרך היוגה היא מפת נתיבי האנרגיה והצ'אקרות.
 
לפני שיוצאים לדרך חשוב לזכור: המפות הן לא הדרך!
א.      אי אפשר להסתפק במפה במקום לעשות את הדרך.
ב.       כשאנו בדרך המפה מכוונת אותנו אך לא מכתיבה ומגבילה את ההתנסות.
 
המפה האנרגטית היא תיעוד של מה שזורם ומשתנה בלי הרף, אך בכל זאת יוצר תבנית זרימה, שיש בה חזרה, או אנו תופסים אותה כחזרה. כמו קרני אור הכוכבים שיוצרים בנו את התמונה של כוכבים.
מכיוון נוסף אפשר להסתכל על מפה אנרגטית לא כצילום מצב אלא כביטוי סמלי שלו. במסע רוחני הביטוי הסמלי הוא כלי חשוב גם לבטא את החוויה שמעבר להתנסות  ולהיגיון הרגילים, וגם כדי לכוון לשם. הסמל הוא מפת צופן. להבדיל מסימן, המציין משהו מוגדר – כמו איתות מורס, שהוא חד משמעי חד מימדי, הסמל הוא בו זמנית עצמו אך מכוון גם להרבה יותר מכך, מהגלוי לעין, ופתוח לפרושים ופותח נתיבים.  לדוגמא: פרח כסמל: הפרח עצמו, תהליך פריחה והיפתחות, הפרח כחלק מצמח מהטבע ומתהליכי ההשתנות בטבע, משמעות פרחים ביחסי אנוש ובתרבות, הצ'אקרות כפרחים... ועוד.
 
המפות האנרגטיות במסורות שונות מצירות את גוף האדם הפיזי כדגם בסיסי שעליו ובו מתוארים תהליכים. יש בכך ניסיון תיעוד של מה שקורה בגוף הפיזי והגופים האנרגטיים. יש בכך גם הסמלה מתוך התפיסה של מיקרו ומאקרו קוסמוס כך שמה שמתואר באדם הוא מה שקורה ביקום ולהפך. תפיסה זו מצויה בתורת הקבלה, בתפיסה "ברא את האדם בצלמו" (או להפך).
 
במפה של הצ'אקרות, מרכזי האנרגיה, מומחשים לנו כל הרבדים והאפשרויות.
ההסבר הפיזיקאלי פיזיולוגי: בגופנו רשת מסועפת של נתיבים אנרגטיים – נאדים, המקבילה לרשתות ההולכה האחרות כמו מערכת הדם ומערכת העצבים. הגדרה זו אינה מספקת, למעשה -  גופנו מופיע מתוך ויבראציות האנרגיה. נתיבי האנרגיה אינם צינורות שדרכם זורמת אנרגיה – אלא הם תבנית זרימה ורטט של האנרגיה שמופיעה כנתיבים פחות או יותר קבועים, (חוזרים).
והפיזיקה תאשר זאת. רשת זו אינה מתחילה או מסתיימת בגוף הפיזי, אלא מעבר לו ואל תוכו. כמו ההילות, הקושות וכד'. הרשת שבנו היא חלק ממארג היקום [זו משמעות המילה טנטרה שבתוך השיטה בשם זה התפתח מדע הצ'אקרות.] ברשת נתיבים זו ישנם נתיבים מרכזיים יותר ובהם צמתים אנרגטיים שהם הצ'אקרות, שהעיקריות בהן לאורך הנתיב המרכזי של הגוף.
מנקודת המבט של תמונת זרימת האנרגיה ניתן לצאת למסע מחקר על הקשר בין הצ'אקרות לאיברי גוף ותפקודם, לצורך איזון ובריאות. המפה משרטטת קשרים אלה אך הגילויים האישיים הם המשמעותיים.
 
נתיבי האנרגיה והצ'אקרות כסמלים מבטאים אנרגיות שהן קוסמיות, גופניות נפשיות ורוחניות.
לדוגמה: נתיבי האנרגיה העיקריים הם נתיב ימין- פינגלה; שמאל- אידה; ואמצע – סושומנה.
למרות שהם עדינים ביותר בתוך הנתיב העדין בתוך מרכז חוט השדרה הם מבטאים ימין ושמאל גופני, וכן את ההסמלה של ימין - חם, יום, אקטיבי, שמש, זכר, ... ואילו הנתיב השמאלי – קר, לילה, סביל-קולט, ירח, נקבה...  בתרגול יוגה ניתן לחוש ממש בהבדלים אך הם שולחים אותנו למסע חקר בתוכנו ובעולם של איכויות אלו – ונרמז לנו במפה שבמסע שלנו נחפש את רתימת האיכויות ה'מנוגדות' כדי ל'זרום' בנתיב האמצע כלפי מעלה. [וכך נגלה עוד בכל צ'אקרה]
 
הסמל המשמעותי המוביל אל ההבנה כי עיסוק בצ'אקרות קשור למסע התפתחות הוא סמל הקונדאליני. הקונדאליני- coiled, כרוך, מגולגל – תאור של האנרגיה מגולגלת סביב בסיס עמוד השדרה, עד שתתעורר ותעלה מעלה. ו"כשהיא מתעוררת היא מזנקת כהבזק של ברק צעיר וחזק,
עולה כשרשרת אורות בוהקים. הצליל הקסום הנובע ממנה, הוא כזמזום העמום של עדת דבורים שיכורות אהבה." (סאט צ'אקרה נירופאנה, תרגום נסים אור-ים) היא ה'עוברת' בצ'אקרות ומעירה אותן לחיים.
מהי הייחוד של אנרגיה זו? הלא כל זמן שאנו חיים יש בנו אנרגיה. האנרגיה שבנו משמשת לכל תהליכי החיים והפעולות שלנו – הקונדאליני היא האנרגיה הפוטנציאלית שלנו. זו שמסע החיים שלנו מבקש לממש. לכן לימוד והתבוננות בעצמנו בעזרת מפת הצ'אקרות הוא יציאה למסע של התפתחות.
 
 
כתבה: אסתי אור ים