השואה – הבורות והמניפולציה

השואה – הבורות והמניפולציה


ד"ר בעז כהן הוא ראש התכנית ללימודי השואה באקדמית גליל מערבי בעכו.

השואה – הבורות והמניפולציה | ד"ר בעז כהן

בשבוע שעבר גרם דובר הבית הלבן שון ספייסר לסערה ציבורית כאשר במהלך התייחסות לשימוש של אסאד בנשק כימי נגד אזרחים, אמר כי "אפילו מישהו בזוי כמו היטלר לא הדרדר עד כדי שימוש בנשק כימי במלחמת העולם השניה". לאחר שנשאל על כך מפי אחד הכתבים בתדרוך, הוסיף ספייסר חטא על פשע כאשר דיבר על כך שהיטלר אכן השתמש בגז ב'מרכזי שואה' אליהם הובאו היהודים. ספייסר זכה לקיתונות של רותחין בעקבות דבריו מצד היסטוריונים, אישי ציבור ומתנגדים פוליטיים. הוא הואשם בהאשמות שונות מהכחשת שואה ועד לדה-יודאיזציה של השואה. התנצלויותיו של ספייסר לא הועילו.

ואכן, צדק ספייסר בדבר אחד, והוא שבמלחמת העולם השניה, ככלל, לא נעשה שימוש בגז בשדה הקרב לא על ידי בנות הברית ולא על ידי הנאצים – אף ששני הצדדים התכוננו לאפשרות כזו וסיימו את המלחמה עם מחסנים מלאים בנשק כימי. הנאצים ייחדו את השימוש בגז להשמדת יהודים וקורבנות אחרים, כמו הצוענים, אך רצחו אותם גם באמצעים אחרים.

דבריו של ספייסר והסערה שגרמו מזמנים לנו מראה שבה נוכל לראות את הדרדרות השיח הישראלי בנושא השואה ואת הדרך לתקן אותו.

ספייסר סך הכל התכוון להצדיק את החלטת הנשיא האמריקאי לתקוף את סוריה בעקבות השימוש שעשה אסאד בנשק הגז נגד אזרחים חפים מפשע. ומה דרך יותר טובה לעשות זאת מאשר להשוות את אסאד לרע האולטימטיבי, להיטלר ולהראות שהוא רע ממנו? אלא שטיעון זה במקרה של סוריה כשל ולו רק בגלל שהיטלר השתמש בגז כנגד מיליוני אזרחים ולא כאירוע חד פעמי.

אך מדוע היה צריך להשוות את אסאד להיטלר? מה שעשה אסאד זה מספיק נורא בפני עצמו. התקפה בנשק כימי כנגד אזרחים וילדים חפים מפשע צריכה לזעזע כל אדם שיש לו לב. ואין צורך לשלוף מנבכי ההיסטוריה את כל המפלצות הרצחניות הנמצאות בה.
בשיח הציבורי בישראל יש נכונות רבה לתייג התנהגויות שליליות (בעיני המתבונן) כהתנהגויות נאציות או 'קדם (פרוטו)-נאציות'. השוואות אלו תבואנה מכל קצוות הקשת הפוליטית וגם מאישי ציבור בתפקידים שונים. כך יוכתרו חיילי צה"ל כ'יודו-נאצים', או כנאצים 'סתם'. פעילי השמאל כ'קאפואים' ובהפגנות רבות – השוטרים הם ה'נאצים'. ויש מי שיכתימו את החברה הישראלית כולה בכתם של 'תהליכים מעוררי חלחלה שהתרחשו בגרמניה'.

הצורך להשוות תופעות שליליות ל'נאצים', אף שהוא קיים שנים רבות, מתעצם כיום כתוצאה של הרדיקליזציה של השיח בחברה הישראלית. כאשר מנסים להכריע את הוויכוח מול המתנגדים יש טיעון אחד שהוא 'נשק יום הדין': ההשוואה לנאצים או לתופעות 'נאציות'. אפילו מורה קשוח או מפקדת קשוחה יתוייגו כנאצים.

אך מה ניתן לעשות? כיצד נשתחרר מהנאצים? המפתח טמון בלימוד רציני יותר של אירועי השואה מחד ובריסון עצמי בכל הקשור לשימוש בשואה מאידך. עמיתי ואני זוכים ללמד מאות סטודנטים צעירים כל שנה במסגרת התכנית ללימודי השואה של האקדמית גליל מערבי. אנחנו מלמדים לעומק על עליית הנאציזם ועל ההשחתה המוסרית שבאה לידי ביטוי בתקופת השואה ובפתרון הסופי. לא פחות מכך על דרכי ההתמודדות של האוכלוסיה היהודית במצבי קיצון, על תעצומות הנפש שנתגלו כמו גם על הכשלונות. עצם הלימוד המעמיק של השואה מביא לענווה בפני אירוע נורא זה ואני מקווה, גם לריסון בהשוואות ובשימוש בה להכפשת מתנגדים פוליטיים ואידיאולוגיים. זוהי השליחות של דורנו, אם ברצוננו לשמר את זכרון השואה ואף ללמוד ממנה לקחים לעתיד עלינו ללמוד אותה לעומק ולהזהר מלגייסה להכפשת מתנגדינו.